על הדבש ועל העוקץ – טיפים להכנת דבש חרובים

עונת החרובים שרה את שירת הברבור שלה ופוסטים על איך מכינים דבש חרובים צצו כמו פטריות אחרי הגשם ולכן, כאן לא יהיה פוסט על הכנת דבש חרובים בטון של מדריכה, הפוסט יעסוק במאחורי

הקלעים. מרגע הליקוט אל ההכנות ועד הסוף. תוך כדי גם אסביר על ההכנה מן הסתם אבל עיקר הפוסט יעסוק במסע הנפשי, הפיזי והרגשי שאנחנו עוברים בדרכינו אל עבר הזהב השחור.

. למעשה, המסע הזה נכון לכל חומר גלם שצריך לעבור תהליך. זה נכון גם לאוג הבורסקאים, צלפים, בלוטים וכד’.

רגע ההחלטה להכין דבש חרובים

אמל”ק – קילו וחצי 2 קג חרובים יפיקו 150 גרם זרעי חרוב ו300 מ”לל דבש חרובים

רגע ההחלטה הוא רגע פשוט שלא דורש הרבה לבטים, ראיתם את המדריכת ליקוט האהובה עליכם (לא אני, אולי אני) מכינה דבש חרובים והחלטתם שאתם גם רוצים להנות מאיזה צנצנת.

יצאתם לטבע, ליקטתם חרובים (כדאי לבחור את החרוב הנכון שהוא שמנמן, בעדיפות לשתי הצדדים)

פאס פורווד לסוף, לא ליקטם מספיק. אז נתחיל מכמות החרובים שיש לאסוף. והוא לפחות 2 קג שזה סלסלה גדולה.

ואם תקראו את הפוסט טוב ותחקו את דרך ההכנה שלי, ה2 קג חרובים האלה יפיק לכם 150 גרם זרעי חרוב ו300 מל”ל דבש. ולא סתם ציינתי את הימצאותם של זרעי החרוב, ברוב הפעמים רצים לעבר

הזהב השחור ולא נהנים מהאוצרות שהדרך מביאה לנו ואלו זרעי החרוב.

שאלה נוספת שיתכן ותיתקלו בה – היא האם אפשר לאסוף חרובים מהריצפה?

התשובה הקצרה – כן!

התשובה הארוכה יותר, השתדלו לקטוף מהעצים ואם כבר התכופפתם לאסוף מהריצפה בדקו אם הפירות לא עקוצים כי תאמינו לי – זה לא נחמד למצוא שם תולעת.

הרגע בו מבינים כמה עבודה זה!

הוא רגע לא פשוט, בואו נודה על האמת, למי יש כוח לפרק 2 קג חרובים עם מזמרה?! . ולכן חשוב להבין ולראות את הייתרונות שלהלן:

• אפשר להזמין חבר או חברה ולהכין יחד ואז יש יתרון אדיר של החברותה, תוך כדי מדברים, צוחקים ונהנים, עושים הפסקות ונהנים. מצד שני, קראתי לפוסט מדיטציית חרובים שזה אומר שחברותה זה לא הקטע.
• אז אם הלכתם על מדיטצית חרובים – תהנו מהשקט. זה זמן לנקות את הראש.
• תצטיידו במזמרה טובה וחדה, הפירוק יעשה בקלות יתרה.
• לא חייבים לפרק את החרובים ביום אחד, אפשר לפרוס את העבודה על פני שלושה ימים ואז זה כבר פחות מפחיד, נכון?

ממליצה מאוד לשמור את הזרעים בצד ולהתנסות בחויית הבישול.

אחרי שפירקנו את החרובים לחתיכות כמה שיותר קטנות (כמה שיכולים ושהמוח מאפשר, כל אחד והסטנדרטים שלו) מעבירים לקערה גדולה, אפשר גם שתי קערות

ומכסים בהמון מים, גם אם נדמה לכם שכיסיתם עד הסוף, תכסו בעוד מיים. החתיכות הקטנות האלה מתנפחות וסופחות את הנוזלים אז כמה שיותר.

אם אתם מכינים בימי הסתיו הקריריים אפשר לתת גם 24 שעות אבל ביום קייצי, לא יותר מ : 12-10 שעות.

הגיע הזמן לסנן ולבשל את המים:

• סננו עם בד חיתול צפוף
• התבוננו בצבע של הנוזל, תטעמו אותו
• סחטו אותו עד הטיפות האחרונות

מבשלים את המים אותם סיננתם, והנה מגיע השלב שהמוח שואל? מתי זה הופך לסירופ?

אין חוקים, זה תלוי בכמה משתנים :

• כמה מי חרובים יש לך?
• איזה חרובים בכלל ליקטת? שמנים ועסיסיים?
• מה גודל הסיר שלך, הלהבה שלך ועוד ועוד.

זה עלול לקחת 6 שעות צמצום אבל זה יכול לקרות גם אחרי שעתיים.

איך יודעים שזה כבר דבש חרובים מוכן?

ככל שהזמן עובר והמים מתאדים הנוזל הופך להיות כהה יותר, מתוק יותר וסמיך יותר.

כשנוצרת תחושה שחסר מיים, עולות בועות קטנות שנראות כמו קצף, זה השלב שאפשר להתחיל לבדוק

אני מטפטפת כמה טיפות על השייש ומחכה איזה 3 שניות, מעבירה את העצבע, בודקת רמת סמיכות רצויה וטועמת.

המבחן שלי מסתיים אם מרגיש לי צמיגי וסמיך בפה, אם על השיש נשאר שביל של האזבע שלי בתוך טיפות הסירופ.

זה לא חייב להיות צמיגי מאוד, זה בעיקר תלוי בהחלטה שלכם מתי לעצור.

כי תכלס, אין חוקים.

ומה עושים עם הזרעים?

את הזרעים משרים במים ליליה כפי שעושים עם שועית רגילה או חומוס רו כל קטניה יבשה אחרת.

כעבור לילה אפשר לבשל אותה בהמון מים משהו כמו שעתיים. הקטניה מוכנה כשהקליפה התפצחה מעט. המירקם רך אם כי נגיס.

זו קטניה מעניינת ואני מציעה להוסיף אותה למרק, אולי לתבשיל כלשהו אולי סתם לתבל במעט מלח ולזלול. היא מגניבה!

חרוב הוא צמח מרפא ואחד מאבות המזון הלקטיים.

אם עדין לא ציינתי, עם הקליפות החרוב, לאחר שסחטנו ממנו את הדבש, אפשר ליבש היטב, לטחון, חזק מאוד, לסנן דרך נפה צפופה ולהפוך לקמח (קמח החרוב לא עובד טוב בפני עצמו, הוא איבד את

העמילניות שלו והחלבוניות שלו והמתיקות. אבל חשוב לזכור שבשעות דחק (טפו טפו שלא יהיו) זה שמיש!

והנה הפקנו מתרמיל אחד, 3 חומרי גלם שונים.

קמח, קטניות ודבש.

ממליצה להעלות את תחושת הבטחון ההישרדותי ולהתנסות בשימוש של אבות המזון של הלקטים וחרוב הוא ללא ספק, אחד מהם.

וזה נכון גם קולינרית אבל גם כמרפא.